וַיַּ֤עַן אֱלִיה֖וּא בֶן בַּֽרַכְאֵ֥ל הַבּוּזִ֗י וַיֹּ֫אמַ֥ר אֲנִ֣י צָ֘עִ֤יר לְ֭יָמִים וְאַתֶּ֣ם יְשִׁישִׁ֑ים עַל כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א מֵחַוֹּ֖ת אֶתְכֶֽם דֵּעִ֣י

לָכֵ֣ן אָ֭מַרְתִּי שִׁמְעָה;לִּ֑י אָֽנִי אַף אֲחַוֶּ֖ה דֵּעִ֣י

אַעֲנֶ֣ה אֲנִ֣י אַף חֶלְקִ֑י אֲחַוֶּ֖ה אָֽנִי אַף דֵעִ֣י

אֶשָּׂ֣א דֵ֭עִי לְמֵרָח֑וֹק אֶֽתֵּֽן צֶֽדֶק וּ֝לְפֹעֲלִ֗י

הֲ֭תֵדַע מִפְלְשֵׂי עָ֑ב מִ֝פְלְא֗וֹת תְּמִ֣ים דֵּעִֽים